יונק דבש סגול, צפרדע וקרנף - יצירה בימי מלחמה

בשבת 07.10.23 ישראל התעוררה לבוקר שחור שהפך למלחמה שמתנהלת עדיין, עם כתיבת שורות אלה, מאות ימים עקובים מדם, כאשר אלפי מחבלים חדרו, טבחו, שרפו, הרסו וחטפו את תושבי היישובים שבעוטף.

חודש אל תוך המלחמה, קיבלתי פנייה מהאתר הזה ממש, מאישה ששמה מירית וולך וכך נכתב:

״הי, יש לי חברה שאיבדה את שני הוריה בכפר עזה בשבת השחורה. יש לה שני ילדים, היא קעקעה על הגוף שלה יונק דבש סגול וצפרדע, חיות הנפש של ההורים שלה, ואני כל כך רוצה להעניק לה בובות לילדים עם החיות האלה.

אני בעצמי מפונה מהבית שהוא שטח צבאי סגור אבל יש לי חברות בכל הארץ ונצליח לארגן שהבובות יגיעו אליה…״

עוד שאלה מה העלות של הבובות ומאיפה תוכל לאסוף אותן.

אחרי שהסדרתי את הנשימה עם קריאת השורות האלה, יצרתי קשר עם מירית וכתבתי לה שזו תהיה זכות עבורי להכין את הבובות האלה ללא עלות וזה המינימום שאני יכולה לעשות עבור משפחה שחרב עליה עולמה בשבת השחורה.

חברתה של מירית, דניאל שוורצמן אורבך, איבדה את הוריה, אורלי ודוד שוורצמן ז״ל שנרצחו באכזריות בביתם בקיבוץ כפר עזה.

מירית שלחה לי את תמונת הקעקוע שדניאל קיעקעה לזכרם של הוריה על זרועה כרפרנס.

אחרי תיאומים קצרים ושאלות התחלתי לתכנן איך ייראו הבובות, מאיזה חומרים אייצר אותם ונשאבתי לשלושה ימי יצירה שלהן.

קשה לי לתאר במילים את תחושת השליחות שהרגשתי בשלושת הימים האלה כשאני משרטטת, גוזרת, תופרת ומדביקה בדי פליס רכים וצבעוניים ולבד כשדמותה של דניאל ושני ילדיה אל מול עיניי.

מירית יקרה, אמנם אנחנו לא מכירות ומעולם לא נפגשנו, אבל אני רוצה, גם מפה, להודות לך שפנית אלי אחרי שמצאת את האתר שלי באינטרנט, ועל שנתת בי אמון שאוכל לייצר עבור דניאל בשמך, מתנה  כל כך מרגשת לזכרם של הוריה עבור ילדיה כשהמילים שלך ״יונק דבש סגול וצפרדע חיות הנפש של ההורים שלה״ חרוטות לי בלב.

ולך, דניאל יקרה, אני רוצה גם מכאן קודם כל לשלוח לך ולמשפחתך את תנחומיי הכנים ולייחל לכם ימים שקטים וטובים שעוד יבואו ולהודות לך על האישור שלך לפרסם את הסיפור שלכם.

שולחת לך ולילדים חיבוק. הסיפור לא נגמר כאן. ביקשתי רשות ממירית להעלות את סיפור הבקשה שלה לפייסבוק כדי להזמין משפחות נוספות לפנות אלי אם הן רוצות שאכין בובות לזכרם של הנרצחים. מירית אישרה ואז שאלה: ״את באמת תשמחי לעוד בקשה?״ ועניתי שאני עושה את זה בלב שלם ובאהבה, כי זה מאפשר לי לתת קצת ניחומים למי שצריך.

הבובות הנוספות שמירית ביקשה ממני היו לזכרו של חבר קיבוץ שלה, קיבוץ ארז שנרצח והשאיר אחריו אחיין פעוט, אשה בהריון ראשון, ואח שמצפה גם הוא לתינוק ראשון. אמיר ייצר בירה ביתית בשם קרנף וביקשה שאכין לשוש בובות קרנף. לפעוט ולשני העוברים.

הלב נשבר... אבל אני יודעת שזכיתי לתת משהו רך ומנחם למשפחות המדהימות האלה ואני רוצה לפנות מכאן, למשפחות שאיבדו את יקיריהן ומעונינות בבובה או מתנה בעבודת יד לזכרם – תהיה לי הזכות להעניק לכם אותן במתנה ובאהבה מכל הלב.