"הבת שלי חוגגת יום הולדת ב-24.1 וכל יום ההולדת הוא סביב נושא שהיא בחרה - יצירה וצבעים. אני ממש רוצה להפתיע אותה," כתבה לי אמא נרגשת בוואטסאפ.
"היא בת חמש," הוסיפה, ואחרי שסיפרתי לה על התהליך המיוחד של הפיכת ציור לבובה, היא התלהבה: "נשמע מהמם, ראיתי דוגמאות ומאוד אהבתי!"
כשביקשתי לראות את הציור, היא שיתפה: "בגדול אספתי כמה אופציות כי לא ידעתי כמה זה מורכב. שולחת לך את מה שהיא הכי אוהבת, היא אומרת שזה טווס."

ברגע הזה התאהבתי. זו בדיוק הסיבה שאני מתרגשת בכל פעם מחדש כשאני יוצרת בובות מציורי ילדים. הדמיון הטהור והחופשי שלהם, היכולת ליצור בלי מגבלות של "נכון" או "לא נכון", והשמחה הצרופה שבאה עם היצירה - כל אלה הם המהות האמיתית של אמנות ילדים. הלוואי שכל התכונות הנהדרות האלה לא היו ״מתקלקלות״ בתהליך ההתבגרות שלנו.
תהליך היצירה של הבובה הוא קסם בפני עצמו. כשאני מקבלת ציור, אני לא יכולה לחכות להתחיל. זה מתחיל בשרטוט עדין של קווי המתאר, ממשיך בבחירה מדויקת של בדים בצבעים תואמים, ומסתיים בתפירה והרכבה עדינה של כל החלקים לכדי בובה שהיא העתק נאמן של הציור המקורי.

המטרה שלי? להישאר נאמנה לחלוטין לחזון של הילד/ה. כל קו, כל צבע, כל פרט קטן - כולם חשובים ומקבלים את מלוא תשומת הלב.

הרגע המרגש ביותר הוא כששולחים את התמונה של הבובה המוכנה. כשקיבלתי את התגובה "וואווו איזה מהמם!!! איזה כייף" מהאמא, ידעתי שהצלחתי להגשים חלום קטן.
יש משהו קסום בלקחת ציור של ילד ולהפוך אותו למשהו מוחשי שאפשר לחבק. זו דרך מיוחדת לשמר את הדמיון היצירתי שלהם, להראות להם שהאמנות שלהם חשובה ובעלת ערך.
אז אם יש לכם ציור מיוחד של הילדים שלכם, ציור שהייתם רוצים להפוך למזכרת שתישאר איתם לתמיד - אני כאן כדי להפוך את החלום הזה למציאות. כי אין דבר יותר מרגש מלראות את העיניים של ילד נדלקות כשהם רואים את הציור שלהם קם לחיים בצורת בובה שאפשר לחבק
הילדה חגגה בשישי האחרון יומהולדת ובמוצ״ש קיבלתי את ההקלטה הבאה.תגידו לי אתם? אין לי את העבודה הכי כייפית בעולם?
Comments